הנושא של מזונות ילדים עומד במרכזו של כל הליך גירושין ובמשך שנים, החובה לספק את צרכי הילדים הייתה בעיקרה של האב, ללא תלות בהסדר המשמורת ובמצבה הכלכלי של האם. בחודש יולי 2017, בית המשפט העליון שינה באופן מהפכני את הדין הקיים וקבע כי במשמורת משותפת, כאשר הילדים הם בני 6 ומעלה, יישאו ההורים יחד בחובת המזונות בהתאם ליחס הכנסותיהם ולזמני השהות של הקטינים עם כל אחד מההורים.
מי קובע את סכום המזונות?
גובה מזונות הילדים יכול להיקבע בהסכמה על ידי ההורים או במסגרת תביעת מזונות שהגיש מי מהם לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני. במקרה הראשון, בו מצליחים ההורים להגיע לכדי הסכמה, יערכו הם הסכם מזונות או הסכם גירושין כולל אשר בו מוסדרת גם סוגיית מזונות הילדים. חשוב לציין, כי כל אחד מן ההסכמים הללו טעון את אישורה של אחת מן הערכאות שלעיל. מטרתו של הליך האישור היא כפולה: לוודא כי ההסכם תואם את טובת הילדים וכי בני הזוג חתמו עליו מרצון חופשי וכנה. לאחר מתן האישור להסכם, יקבל זה תוקף של פסק דין.
במקרה השני, שבו אין הסכמה בין ההורים, עליהם יהיה להגיש תביעת מזונות לבית המשפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני, אשר יכריע בעניין עבורם. עד יולי 2017, בתי המשפט לענייני משפחה ובתי הדין הרבני היו מחשבים את דמי המזונות בהתאם להיקף צרכי הילדים ורמת הכנסתו של האב. אולם, מאז, כפי שנראה להלן, אופן חישוב המזונות השתנה, מששני ההורים נושאים בחובה זו.
המצב המשפטי עד יולי 2017
בעת גירושין או פרידת בני זוג ידועים בציבור, היה נקבע לאב סכום מזונות ילדים אותו היה עליו לשלם לאם מדי חודש. כאמור מעלה, סכום המזונות היה נקבע בהסכמה או על ידי בית המשפט או על ידי בית הדין הרבני, בהתאם לרמת הכנסתו של האב וצרכי הילדים, אך ללא קשר למצבה הכלכלי של האם. כלומר, גם כאשר זו השתכרה יותר מן האב, לא הייתה לוקחת היא חלק במזונות הילדים וחובה זו נותרת כולה על האב בלבד. כמו כן, גם הסדר המשמורת לא שינה את חבותו הבלעדית של האב במזונות. פירוש הדבר הוא כי גם במקרים של משמורת משותפת, היה נושא האב בתשלום המזונות לבדו שלמעשה היה הופך לתשלום כפול.
בע”מ 919/15
במקרה של משמורת משותפת, כאשר הילדים מגיעים לגיל 6, שני ההורים יישאו בתשלום מזונות הילדים, כאשר חלקו של כל אחד בתשלום ייקבע על פי רמת הכנסתו. כאשר שכרם של ההורים זהה או דומה, יכולה להתבטל חובת המזונות וההורים יחלקו רק את ההוצאות החריגות. ביצירת הלכה חדשה זו, הביא בית המשפט העליון לידי ביטוי משפטי את השינוי החברתי שחל בשנים האחרונות. במסגרתו אבות רבים ממשיכים להיות מעורבים מאוד בחיי הילדים, גם לאחר פרידתם מן האם ועל כן, יותר ויותר הורים נמצאים כיום במשמורת משותפת.
במצב דברים זה, כל עוד רמת הכנסתה של האם מאפשרת זאת, עליה להשתתף בהוצאות הילדים ואין זה צודק כי האב ימשיך לשאת בכפל תשלום. פסק הדין יצר ללא ספק מהפכה עבור אבות בישראל אשר עתידים להתגרש ויודעים עתה כי לא יישאו לבדם בנטל המזונות. אולם, מה בדבר כל אותם אבות שכבר התגרשו ומשלמים מזונות על פי הדין הישן? האם יוכלו הם עתה לדרוש את הפחתת החיוב בעקבות ההלכה החדשה?
הפחתה בדיעבד של מזונות הילדים
בע”מ 919/15 שינה את גורלם של אבות שעתידים להתגרש ואת גורלם של כל אותם תיקי מזונות עומדים בעת שיצא בע”מ 919/15. אולם, שאלה מעניינית היא מהי השפעתה של ההלכה החדשה על העבר? מאז פסק הדין, הוגשו לא מעט תביעות להפחתה רטרואקטיבית של מזונות הילדים, כאשר חלקן התקבלו וחלקן נדחו. הסיבה לכך היא כי בית המשפט העליון לא דן בעניין התחולה בדיעבד בפסק דינו ועל כן עד אשר תיקבע הלכה מחייבת בשאלה זו, כל שופט אשר לפניו תביעה שכזו, מחליט בה על פי פרשנותו שלו ושיקול דעתו.
חלק מן השופטים סבורים כי יש להחיל את ההלכה החדשה גם על תיקי מזונות סגורים. בהתאם, מפחיתים הם לאב את דמי המזונות שנקבעו לו ומטילים על האם תשלום חודשי בו תישא. אולם ישנם גם שופטים הסבורים כי אין בשינוי ההלכה לבדה הצדקה להפחית את גובה המזונות בדיעבד, אלא אם הוכיח האב שינוי מהותי בנסיבות, אם כזה הנוגע למצבו הכלכלי ואם כזה הנוגע לצרכי הילדים. עוד נדבך לעניין זה הוא ההפרדה שמבצעים חלק מהשופטים בין דמי מזונות ילדים שנקבעו בהסכם בין הצדדים, לבין מזונות ילדים שנקבעו במסגרת תביעת מזונות על ידי בית המשפט. ישנה דעה על פיה במקרה הראשון אין מקום לשינוי, בעוד שבמקרה השני, ניתן להפחית את דמי המזונות על בסיס ההלכה החדשה, עם או ללא צורך בהוכחת שינוי מהותי בנסיבות.
