כולנו צוברים רכוש במהלך חיינו וכאשר אדם הולך לעולמו, רכושו יעבור ליורשיו. זהותם של היורשים נקבעת באחת משתי דרכים: באמצעות צוואה שערך המנוח בחייו ובהעדר צוואה, על פי הסדר ברירת המחדל שבחוק הירושה. לצורך חלוקת העזבון, על היורשים לקבל צו קיום צוואה או צו ירושה. לשם טיפול מהיר ויעיל בקבלת הצו, רצוי לפנות לעורך דין לדיני משפחה.
על חשיבותה של הצוואה
מן הרגע שבו החל אדם לצבור רכוש כלשהו, כדאי שיערוך צוואה. זהו מסמך משפטי באמצעותו אנו מבטיחים את זכויות היקרים לנו ברכוש שצברנו. כל עוד לא נערכה צוואה, יחול הסדר הירושה בחוק, אשר הנו ברירת המחדל. חוק זה קובע את סדר היורשים וחלקם ברכושו של אדם שנפטר ללא צוואה. על כן, ככל שאנו לא רוצים כי החוק הוא זה אשר יקבע עבורנו מי יהיו היורשים שלנו, הרי שאנו חייבים לערוך צוואה. לעריכת צוואה יש חשיבות נוספת: כאשר זו מנוסחת כהלכה, היא יכולה למנוע סכסוכי ירושה, במסגרתם מתעוררת מחלוקת על זהות היורשים ו/או חלקם בעזבון. במה דברים אמורים?
ככל שהצוואה מפורטת יותר וברורה יותר, הרי שאנו מצמצמים את הפתח למחלוקות פרשניות בין היורשים ומדוע זה חשוב כל כך? זאת משום שסכסוכי ירושה מעכבים את חלוקת העזבון ומשכך, פוגעים ביכולת לנצל באופן מירבי את המשאבים. המשמעות יכולה להיות במקרים רבים הפסד כספי ניכר ליורשים. יתרה מזאת, סכסוכי ירושה פוגעים בטיב הקשר המשפחתי בין היורשים ולעיתים בין בני המשפחה כולה.
צו קיום צוואה
כאמור בפתח הדברים, חלוקת עזבונו של אדם דורשת קבלת צו קיום צוואה או צו ירושה. במקרה שהנפטר הותיר אחריו צוואה, על היורשים לקבל לידם צו קיום צוואה ורק אז ניתן יהיה לחלק את העזבון הלכה למעשה. לצורך קבלת הצו, יש להגיש בקשה לאחד משני אלו: הרשם לענייני ירושה או בית הדין הרבני, כאשר את הבקשה רשאי להגיש כל אחד מן היורשים או כל אדם אחר המעוניין במתן הצו. מבחינה טכנית, רשאים היורשים להגיש את הבקשה באופן עצמאי, אולם היות שמדובר בפרוצדורה משפטית, מומלץ לפנות בעניין זה לעורך דין אשר יטפל בבקשה באופן היעיל ביותר ויאפשר את חלוקת הרכוש וניצול המשאבים בהקדם.
הליך הגשת הבקשה אינו אורך זמן רב בדרך כלל והטיפול בבקשה מושלם בין חודש לשלושה חודשים. החריג לכך הוא כאשר הוגשה התנגדות למתן הצו. לאחר הגשת הבקשה, אם נמצאה היא תקינה, מתפרסמת הודעה בעיתונות בדבר הבקשה על מנת לאפשר הגשת התנגדויות לכל המעוניין בכך. ככל שהוגשו כאלו, הרשם לענייני ירושה לא ימשיך לדון בבקשה למתן הצו אלא יעביר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה. במקביל לפרסום בעיתונות, עובר דבר הבקשה לתגובת האפוטרופוס הכללי. לרוב, האפוטרופוס הכללי אינו מתנגד למתן הצו, אולם רשאי הוא להתערב בבקשה ולבקש השלמת פרטים ו/או מסמכים. כמו כן, בסמכותו לבקש כי התיק יועבר לבית המשפט.
צו ירושה
במקרים בהם אדם נפטר ללא שהותיר אחריו צוואה, יחול הסדר ברירת המחדל המופיע בחוק הירושה והוא כולל שלוש דרגות:
- בן או בת הזוג של הנפטר וילדי המוריש הם היורשים הראשונים: אם הילדים נפטרו, היורשים יהיו ילדיהם, קרי נכדיו של המוריש ואם אלו נפטרו אזי ניניו של המוריש יירשו את העזבון.
- הורי הנפטר: כאשר הם נפטרו, הבאים בתור הם האחים של המוריש ואם אלו נפטרו, ילדיהם, קרי, האחיינים של הנפטר.
- סבים וסבתות של המוריש: אם הסבים נפטרו, היורשים הם צאצאיהם, קרי דודיו של המוריש, ואם הם נפטרו – בני הדוד של המוריש.
לשם חלוקת העזבון בין היורשים, יש לקבל צו ירושה אשר מצהיר מיהם היורשים ומהו חלקם בעזבון. את הבקשה יכול להגיש כל אדם שיש לו עניין בעזבון, אם כיורש ואם כנושה של כל אחד מן היורשים. הפרוצדורה בעניין זה דומה מאוד לזו שתוארה לעיל לעניין קבלת צו קיום צוואה כאשר גם כאן רצוי מאוד למסור את הטיפול לעורך דין לענייני משפחה. נציין כי הצורך לקבל צו ירושה מתקיים לא רק כאשר המנוח לא הותיר צוואה, אלא גם במצבים בהם הייתה צוואה אך היא הוכרזה כפסולה על ידי בית המשפט.
