מאז שנת 2017 בעת גירושין, שני ההורים מחויבים במזונות ילדיהם. ייתכן שזה נשמע לכם מובן מאליו אבל עד לפני כמעט עשור, נשאו אבות גרושים לבדם במימון הוצאות הילדים עד אשר בית המשפט העליון שינה מצב זה. בשל ההשפעה הכלכלית הגדולה מאוד של נושא זה על בני הזוג, ישנה חשיבות עצומה לליווי משפטי מקצועי אשר ידאג לזכויותיהם במישור זה ובכל היבטי הגירושין.
מזונות ילדים על האב בלבד
מי מכם אשר עבר הליך גירושין עם ילדים יודע ומכיר היטב את הנתון המצער הבא. לאורך שנים, האחריות על מימון הוצאות הילדים הייתה על האבות בלבד. כמו כן, סכום המזונות אשר היה משלם האב לאם כמעט ולא הושפע מזמני השהות שנקבעו או מרמת ההכנסה של כל אחד מההורים. המשמעות היא כי גם בעת הסדר של אחריות הורית משותפת (הנקרא כיום זמני שהות שווים) האב היה משלם לרוב דמי מזונות ילדים מלאים ללא ההפחתה המתבקשת משום שהילדים נמצאים חצי מהשבוע אצלו.
בנוסף, נוצרה סיטואציה אבסורדית על פיה גם כאשר האם הייתה מרוויחה שכר גבוה יותר מהאב, נתון זה לא נלקח בחשבון בכלל בעת קביעת חיוב המזונות שלו. לצד האפליה שבדבר, אבות רבים פשוט קרסו כלכלית לאחר הגירושין ועל כן הייתה קריאה גדולה לשנות את פני הדברים.
המהפכה במזונות הילדים
בשנת 2017 בית המשפט העליון משנה באופן דרמטי את המצב המשפטי שתיארנו לעיל. הוא קובע כי מדובר באי שוויון על רקע מגדרי אשר אין לו כל הצדקה וקובע הלכה חדשה שמשנה את כל הכללים (בע"מ 919/15). בעת פרידת בני הזוג, כאשר הילדים הם בני 6 ומעלה, שני ההורים יהיו אחראים באופן שווה על הוצאות גידולם ודמי מזונות הילדים לא יהיו עוד כל כתפי האב בלבד. סכום המזונות אשר כל הורה יהיה מחויב בו יחושב על פי זמני השהות שלו עם הילדים ועל פי רמת הכנסתו ביחס להורה השני.
זה אומר כי אבות לא ישלמו עוד כפל מזונות בזמני שהות שווים כפי שהיה עד כה וכי גובה שכרן של אימהות הופך להיות פקטור משמעותי בקביעת סכום המזונות שהאב יחויב בו. כלומר, היה והאם משתכרת יותר מהאב, לא רק שהיא תשתתף במימון ההוצאות של גידול הילדים, ייתכן והיא תחויב בסכום מזונות שישולמו לאב, בהתאם לזמני השהות. אם האב ישתכר יותר, הוא ישלם מזונות לאם, אך עדיין סכום יותר נמוך מבעבר משום שהוא אינו אחראי עוד לבדו לממן את גידולם לאחר הפרידה.
סמכות בתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים
בית המשפט העליון, גם ביושבו כבג"ץ, קבע מספר פעמים לאורך השנים כי לבית הדין הרבני אין סמכות לדון במזונות ילדים ללא הסכמת שני הצדדים. סמכות זו כך נקבע באופן מפורש, נתונה לבית המשפט לענייני משפחה בלבד. המצב בפועל היה כי חלק מבתי הדין הרבניים כיבדו פסיקה זו ואחרים התעלמו ממנה ופסקו בסוגיה כאשר היא הובאה בפניהם אף כאשר אחד הצדדים התנגד.
בחודש נובמבר 2025 עבר בכנסת חוק על פיו בתי הדין הרבניים מוסמכים לדון במזונות ילדים ללא צורך כי שני בני הזוג יסכימו לכך.
זה אומר כי כאשר מי מהצדדים הקדים את האחר והגיש בקשה ליישוב סכסוך, הוא יוכל להגיש את תביעת מזונות הילדים באיזו ערכאה שיבחר (בית המשפט או בית הדין) והוא ידון בה על אף התנגדות הצד השני. החוק החדש קשור בקשר ישיר להלכת בע"מ 919/15, הכיצד? בתי הדין הרבניים פוסקים על פי דין תורה ולכן לרוב הם לא מיישרים קו עם פסיקת ביהמ"ש העליון בעניין שוויון בנטל מזונות הילדים. כלומר, ראשית כל, מבחינתם האב עדיין נושא לבדו בחובת מזונות הילדים. שנית, בבואם לפסוק את חיוב המזונות שלו, הם אינם מתחשבים לא בזמני השהות ולא בגובה הכנסת האם.
מזונות ילדים מגיל 6
כאמור לעיל, פסיקת ביהמ"ש העליון חלה על מזונות ילדים מעל גיל 6. במקרים בהם הילדים קטנים יותר בזמן פרידת ההורים המצב המשפטי הנוגע למזונות ילדים לא השתנה ונשאר כפי שהיה. האב הוא זה המשלם את דמי מזונות הילדים לאם והחבות כולה על כתפיו ללא תלות בגובה הכנסתה של האם ובזמני השהות של הצדדים.
