בקרב הורים גרושים נוצרות לא פעם מחלוקות שונות הנוגעות לילדים. נגיף הקורונה הביא עמו מחלוקת נוספת: האם לחסן את הילדים נגד וירוס הקורונה או לא לחסן. מהו הרקע לחילוקי הדעות בסוגיה זו, מה עושים כאשר אין הסכמה בין שני ההורים באשר לחיסון ומהם שיקולי בית המשפט כאשר נושא זה בא לפתחו?
לחסן או לא לחסן?
מאז שקמה האפשרות בישראל לחסן ילדים נגד קורונה, הורים רבים מתחבטים בשאלה האם לחסן את ילדיהם או לא. התלבטות בנושא זה היא טבעית מאוד ויש שיקולים לכאן ולכאן. מצד אחד, ידוע כי נגיף הקורונה יכול לגרום לסימפטומים קשים מאוד, להשפעות שליליות ארוכות טווח הפוגעות באיכות החיים ואף למוות. מכאן, טוענים הרופאים התומכים בחיסון ילדים, כי יש לחסן ילדים וכל סיכון מהחיסון בטל בשישים לעומת חומרת הנגיף והסכנה שבו. נתונים אלו הם שמובילים רבים מההורים לקבל החלטה לחסן את הילדים שלהם.
מצד שני, מבחינת הנתונים שפורסמו עד כה, נראה כי מרבית הילדים שחלו בקורונה בארץ, היו אסימפטומטיים או חוו בתקופת המחלה בנגיף תסמינים קלים מאוד. מכאן טוענים הורים רבים, כי חיסון ילדים אינו נחוץ ובפרט לא בשלב זה שבו רמת התחלואה נמוכה. יש מי שסבורים כי חיסון נגד קורונה אינו שונה מחיסון נגד שפעת אותו ילדים מקבלים ועל כן בוחרים לחסן את ילדיהם. מולם יש מי שחוששים ממתן החיסון נגד הקורונה לאור העובדה כי הוא חדש יחסית ואינו וותיק כמו חיסונים אחרים אשר ניתנים לילדים מזה שנים ארוכות.
מחלוקת בין הורים גרושים לגבי החיסון
עד לאחרונה, ניתן היה לחסן נגד קורונה ילדים בני 12 ומעלה בלבד. בימים האחרונים, הורחב האישור לחיסון ילדים ועתה אושר מתן חיסון נגד קורונה לילדים בני 5-11. משכך, המחלוקת בעניין זה אשר קיימת מזה תקופה, צפויה להתרחב ולהתרחש אצל זוגות גרושים נוספים, אשר ילדיהם נמצאים בטווח הגילאים הזה. אם כן, מה עושים כאשר אין הסכמה בין ההורים בסוגיה זו? ובכן, טרם נציג את הפתרון לבעיה, נבהיר כי אין חוק בישראל אשר יכול לחייב אדם לקבל חיסון כלשהו. מדובר בהחלטה רפואית אישית ופרטית אשר כל אדם כשיר משפטית מקבל עבור עצמו, על פי שיקוליו שלו.
ההחלטה האם לחסן ילדים אשר אינם בעלי כשירות משפטית משום שאינם בגירים, נתונה להורים שלהם, מתוקף היותם אפוטרופוסים של ילדיהם. לעניין זה חשוב לדעת כי נדרשת על פי חוק, הסכמתם של שני ההורים, האב והאם כדי לחסן את הילד. לכן, כאשר מי מהם מגיע עם הילד לקופת החולים, על הגורם המטפל לוודא שיש גם הסכמה של ההורה האחר לחיסון. הלכה למעשה, במקרים לא מעטים אין הקפדה על כך בקופות החולים ולכן, כאשר קיים חשש כי אחד ההורים יחסן את הילד נגד רצונו של ההורה האחר, ניתן להגיש בקשה למתן צו מניעה.
מה קורה כאשר אין הסכמה?
חילוקי דעות בין הורים בנושא של טיפול רפואי לילדים אינם דבר יוצא דופן ולא אחת, קיימות אי הסכמות בעניין זה גם בזמן שגרה. על כן, אין זה מפתיע כי בקרב לא מעט מן הזוגות הגרושים ישנה מחלוקת בסוגיה זו, גם אם עד כה לא הייתה בין הצדדים מחלוקת של ממש בעניין רפואי. אז איך מתמודדים עם אי הסכמה בין ההורים בעניין חיסון הילדים נגד קורונה? כמו בכל נושא הנוגע לילדים, דרך המלך תמיד היא לנסות ולהגיע להסכמה.
לשם כך, ההורים צריכים להקשיב זה לזו, לשמוע מה הם הנימוקים של הצד שני בעד או נגד החיסון ולראות האם האחד מצליח לשכנע את האחר בעמדתו. היה וחוסר ההסכמה עומד בעינו, לא נותר אלא לפנות לבית המשפט לענייני משפחה אשר יכריע עבור ההורים האם הילד יחוסן או אם לאו. נציין כי היה וענייני הילדים נדונו בבית הדין הרבני, הרי שהוא זה אשר יכריע במחלוקת בין ההורים גם בעניין הנ”ל ויש לפנות אליו בסוגיה זו.
מהם שיקוליו של בית המשפט?
כאשר בית המשפט הוא זה אשר נדרש לקבל החלטה באשר לחיסון ילד נגד קורונה הוא יכריע בעניין על בסיס שלושה פרמטרים עיקריים. האחד, חוות דעת רפואית אשר ממליצה או לא ממליצה לחסן את הילד ונותנת מענה לעניין נחיצות החיסון ודחיפותו. בהקשר הזה נאמר כי בתי המשפט יכולים גם להישען על המלצת משרד הבריאות לחיסון ילדים ואין אפוא הכרח להציג חוות דעת רפואית התומכת במתן חיסיון. כמובן חשוב להיוועץ בעניין זה עם עורך דין לדיני משפחה על מנת לקבל ייעוץ פרטני בהתאם לנסיבות המקרה.
הפרמטר השני אשר עומד לנגד עיניו של בית המשפט הוא עמדות ההורים בעניין החיסון ונימוקיהם להכרעה הרצויה מבחינתם. לבסוף, הפרמטר השלישי הוא דעתו של הילד, האם ברצונו להתחסן או לא. עמדת הילד תילקח בחשבון ככל שהוא בוגר דיו כדי להבין את משמעות ההחלטה. בהקשר הזה נאמר כי בית המשפט אף רשאי להתיר לילד להתחסן חרף התנגדות הורה ככל ששוכנע ברצונו בכך וכי לא מצא בסיס איתן להתנגדות ההורה.
