עומדים בפני הליך גירושין ושוקלים משמורת משותפת? חשוב שתדעו: לאחרונה נקבעה הלכה חדשה הקובעת כי במשמורת משותפת יישאו שני ההורים בתשלום המזונות! זהו שינוי מהפכני במצב המשפטי אשר חל עד כה, במסגרתו נשא האב לבדו, בכל נסיבות שהן, בחובת תשלום מזונות הילדים.
משמורת משותפת: הקדמה
עם ההחלטה על גירושין, יש להסדיר את סוגיית משמורת הילדים, כאשר ההסדר השכיח ביותר הוא משמורת מלאה של אחד הצדדים. הסיבה לכך בין היתר היא קיומה של חזקת הגיל הרך, הקובעת כי ילדים עד גיל 6, יועברו באופן אוטומטי לחזקתה של האם, אלא אם נתגלתה זו כבלתי כשירה לכך, או כאשר ישנה הסכמה אחרת בין ההורים. לצדה של המשמורת המלאה, ישנה גם אפשרות של משמורת משותפת, אשר בשנים האחרונות הופכת לשכיחה יותר ויותר בקרב זוגות מתגרשים. במסגרתה, שני ההורים מקבלים חזקה על הילדים וחולקים את המשמורת עליהם שווה בשווה. ההיגיון הבריא דורש כי בעת משמורת משותפת, יחולק גם נטל המזונות בין ההורים, אולם עד לפסק הדין המהפכני של בית המשפט העליון שניתן בחודש שעבר, חובה זו הייתה מוטלת על האב בלבד, כאשר להסדר המשמורת לא הייתה כל השפעה על חבותו.
חובת המזונות – על האב בלבד
כל אב בישראל נושא בחובת מזונות כלפי ילדיו ומקורה של חובה זו היא בדין האישי, הדין הדתי, כאשר לאם אין למעשה כל חבות בתשלום המזונות. במקרה של משמורת מלאה של האם, נושאת האם במרבית ההוצאות בגין גידול הילדים ועל כן מן הראוי כי האב ישלם לאם את דמי המזונות. אולם בעת משמורת משותפת, חולקים ההורים את החזקה על הילדים ולפיכך גם את ההוצאות בגינם. משכך, מתבקש היה כי בעת משמורת משותפת, יתחלק נטל המזונות בין שני ההורים, אולם עד לפסק דינו המהפכני של בית המשפט העליון, האב היה נושא לבדו בחובת המזונות גם במקרה של משמורת משותפת. במצב דברים זה, אבות גרושים בישראל למעשה נשאו בתשלום מזונות כפול: הן כאשר הילדים שוהים אצל האם והן כאשר הילדים שוהים עמם.
אמנם, בשנים האחרונות, בתי המשפט לענייני משפחה נהגו להפחית את גובה המזונות המוטל על האב, במשמורת משותפת, אולם לרוב מדובר היה בהפחתה של כ25% אשר הותירה את האב בחיוב יתר משמעותי. בחודש שעבר, יולי 2017, שינה בית המשפט העליון את המצב הנוהג וקבע כי במשמורת משותפת יישאו שני ההורים בחובת המזונות, בהתאם ליכולתם הכלכלית.
הלכה חדשה: שוויון בין האב לאם בנטל המזונות
בית המשפט העליון קבע כי מעתה, במסגרת של משמורת משותפת, יישאו שני ההורים בחובת המזונות וזו אינה מוטלת עוד על האב בלבד כפי שהיה עד כה, עבור קטינים בגילאים 6-15. שיעור המזונות שיוטל על כל אחד מן הצדדים יהיה תלוי מצבם הכלכלי ונתון זה יתבסס על רמת השתכרותם מעבודה ועל קיומם של הכנסות ונכסים אחרים. מדוע ראה בית המשפט העליון את הצורך בשינוי המצב הקיים ובקביעת הלכה חדשה מהפכנית שכזו? הנימוק המרכזי שעמד בבסיסה של החלטה זו הוא ערך השוויון. בית המשפט קבע כי ההסדר הנהוג על פיו נושא האב בחובת מזונות הילדים בכל תנאי, ללא שישנה רלוונטיות להסדר המשמורת או לרמת הכנסתה של האם, הוא הסדר מפלה. מדוע? במסגרת של משמורת מלאה, הילדים שוהים עם האם מרבית הזמן והאב פוגש את הילדים לזמנים קצרים. במצב זה, האם היא זו שנושאת במרבית ההוצאות בגין גידול הילדים ולאב הוצאות מעטות. על כן, מן ההיגיון כי במשמורת מלאה, תוטל חובת המזונות כולה על האב. אולם במשמורת משותפת, המצב שונה לגמרי שהרי על האב מוטל אותו נטל כלכלי בדיוק לזה של האם, שהרי הילדים שוהים עמו מחצית מן הזמן ועל כן עליו לדאוג לכל צרכיהם.
משכך, במשמורת משותפת, אין זה ראוי להותיר את חובת המזונות על כתפיו של האב בלבד כאשר התוצאה של מצב זה היא חיוב כפול. במקרה של משמורת משותפת ראוי כי חובת המזונות תתחלק בין ההורים, כפי שהחזקה על הילדים מתחלקת ביניהם. בית המשפט מבהיר כי גובה דמי המזונות בו יחויב כל אחד מן הצדדים, צריך לשקף את היכולת הכלכלית שלהם ולוודא כי לכל אחד מן ההורים יהיו את המשאבים הכספיים לספק את מלוא צרכי הילדים (מדור, ביגוד, הנעלה, ספרי לימוד וכיו”ב) כאשר הם שוהים עמו.
משמורת משותפת ללא מזונות
ראוי להזכיר כי טרם נולדה ההלכה החדשה, נראו ניצנים של צעד זה במספר פסקי דין של בית המשפט לענייני משפחה. במסגרתם, קיבל האב פטור מתשלום דמי מזונות הילדים בעת משמורת משותפת, זאת כאשר שכרם של ההורים היה זהה או דומה. בית המשפט סבר כי בנסיבות אלו, אין הצדקה להטיל על האב חיוב במזונות וכל צד יישא בהוצאות הילדים כאשר הם שוהים עמו. היה וישנן הוצאות חריגות, ההורים יישאו בהם שווה בשווה. מדובר היה בפסקי דין יוצאי דופן, אשר ראו במצב הקיים כסותר את עקרון השוויון והם הפיחו ברבים תקווה לשינוי המיוחל שהתרחש כעת, עם פסיקתו של בית המשפט העליון, אשר יצר הלכה מחייבת ושינה באופן דרמטי את דיני המזונות בפרט ואת הליך הגירושין בכלל.
