במסגרת תביעת אבהות, מתבקש ביהמ”ש לענייני משפחה לקבוע או לשלול את אבהותו של אדם כאביו של קטין. בירור האבהות נעשה בעיקר על בסיס בדיקת רקמות המוכיחה את הקשר הגנטי בין הצדדים. מי שמגישה בדרך כלל תביעת אבהות היא אימו של הקטין המבקשת לחייב את האב במזונות הילד וכצעד מקדמי, עליה קודם להוכיח את אבהותו, אשר תיצור לו את החיוב בתשלום.
מהי תביעת אבהות?
עניינה של תביעה זו היא בקביעת אבהות: כלומר, האם גבר מסוים הנו האב של קטין מסוים. הצורך בהוכחת אבהות עולה לרוב כאשר האם דורשת ממי שהיא סבורה שהנו האב, לשלם לה מזונות עבור הילד והוא מסרב בטענה כי אינו האב. כדי שהיא תוכל להגיש נגדו תביעת מזונות ילדים, עליה להוכיח קודם את אבהותו. לשם כך, תגיש האם תביעת אבהות לביהמ”ש לענייני משפחה, במסגרתה תבקש ממנו להורות לנתבע לעבור בדיקת רקמות.
מלבד ההשלכות האישיות והרגשיות, הוכחת אבהות תקים לאב חובת תשלום מזונות לילד ולצידה, זכות לקביעת זמני שהות עמו. כמו כן, לילד תהיינה זכויות ירושה בעת פטירתו של האב. נציין כי בישראל, בדיקת אבהות מתבצעת רק בצו בית משפט ולכן אין מנוס מהגשת תביעה. ביצוע בדיקת רקמות ללא צו, אף אם תוכיח את הקשר הגנטי, לא תהיה קבילה כראיה. ביהמ”ש מכריע בתביעת אבהות על פי עקרון טובת הילד, כפי שנסביר להלן.
עקרון טובת הילד
מובן מאליו כמה חשובה מבחינה רגשית הידיעה של הקטין מיהו אביו. לצד המשמעויות המשפטיות והכספיות האחרות של קביעת אבהות, ניתן היה לחשוב כי טובת הילד תהיה תמיד להורות על בדיקת רקמות. אולם עקרון זה עשוי לכלול רובד נוסף. לעיתים, מוגשת לביהמ”ש לענייני משפחה תביעת אבהות כאשר האישה נשואה. על פי כללי ההלכה הדתית, אם יוכח כי הבעל אינו אביו הביולוגי של הילד, הרי שהקטין יוכרז כממזר.
להכרזה זו יש השלכות מהותיות וכדי למנוע אותן מהילד ומהדורות הבאים, כאשר נסיבות המקרה מעלות חשש ממשי לממזרות, ביהמ”ש יסרב לתת צו לעריכת בדיקת אבהות. במצב זה, יינתן פסק דין הצהרתי כי הבעל הוא אביו של הילד ובאופן הזה, לא פוגעים במעמדו של הקטין. למותר לציין, כי לקביעה זו יש משמעות רגשית אדירה על חיי המשפחה וגם השלכות כלכליות.
גניבת זרע
לא אחת, הגבר אשר הוגשה נגדו תביעת אבהות, טוען כי מדובר בגניבת זרע. כלומר, כי הוצג לו מצג שווא על ידי האישה כי יחסי המין ביניהם מוגנים, בעוד שהיא תכננה להרות ממנו ללא הסכמתו. במצב זה עולה השאלה האם טענה שכזו עשויה לפטור אותו מלעבור בדיקת רקמות, שהרי אם יוכח כי הוא האב, תהיה לכך משמעות כלכלית עבורו לשנים רבות.
ובכן, כאמור, הכלל המנחה את בית המשפט בבואו להכריע בתביעת אבהות הוא טובת הילד. בתי המשפט אינם רואים רלוונטיות לשאלה כיצד נוצר הקשר המיני בין הצדדים, למעט בעת חשש לממזרות. הרציונל לכך הוא כי כאשר גבר מקבל החלטה לקיים יחסי מין, הוא נוטל על עצמו את האחריות לסיכון של היריון על כל משמעותיו, לרבות חיוב במזונות ילדים. לכן, טענה לגניבת זרע לא תשמש כהגנה בתביעת אבהות ולא תמנע מביהמ”ש להורות לגבר לעבור בדיקת רקמות.
כיצד עורכים בדיקת אבהות?
הוכחת אבהות נעשית באמצעות בדיקת רקמות או בשמה המוכר יותר בדיקת D.N.A. לרוב לוקחים מהנבדק דגימת דם, אך ניתן לעשות זאת גם באמצעות דגימת רוק, שיער או נטילת דגימה מפנים הלחי. כדי להבטיח כי הנבדק הוא אכן מי שהאם טוענת שהנו האב, עליו להגיע לבדיקה עם תעודת זהות והוא אף מצולם. כל זאת במטרה למנוע מעשה התחזות ותרמית בעניין זה.
תוצאות הבדיקה נשלחות לבית המשפט ועל פיהן הוא יקבע האם ניתן להצהיר על אותו גבר כאביו של הילד. במידה שכן, תוכל האם לרשום את הילד כבנו/בתו במשרד הפנים ולהגיש נגד האב תביעה למזונות ילדים, ככל שיעמוד על סירובו כקודם לשלם את הוצאותיו של הילד.
סירוב לבצע בדיקת אבהות
ביהמ”ש רשאי לחייב את הגבר לעבור בדיקת אבהות ללא הסכמתו. אולם, הלכה למעשה, בשל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לכל אדם זכות אוטונומיה על גופו ולכן לא ניתן פיזית לכפות על הנתבע לבצע את הבדיקה. אולם, סירובו של הגבר לבצע בדיקת אבהות מאפשר לביהמ”ש להצהיר
עליו כאביו של הקטין, אף שאין הוכחה גנטית לכך. כלומר, התנגדותו יכולה לשמש ראיה כנגדו.
כמו כן, מכיוון שמדובר בצו בית משפט, ניתן בנוסף, להחיל על האב את פקודת ביזיון ביהמ”ש ולהטיל עליו קנס כספי ואף להשית עליו עונש מאסר. סמכות זו של ביהמ”ש לכפות בדיקת אבהות הנה מכוחו של חוק מידע גנטי, תשס”א – 2000 והוא קובע כי הצו יינתן כאשר אין חשש לממזרות וכי כאשר ביהמ”ש שוכנע כי יש ממש בטענות האם בדבר היותו של הנתבע אביו של הילד.
